החלטה בתיק מ"ת 1897-10-11

לפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. למשיבים מיוחסים שני אישומים שעניינם דומה. על פי כתב האישום, המשיב 1 עבד בחברת שמירה והחזיק במסגרת זו אקדח ברישיון. המשיב 2 ביקש לשאול מהמשיב 1 את אקדחו לצורך גביית חוב ברמלה. המשיב 1 הסכים, כך להשאיל את האקדח ומסר לו אקדח מלא כדורים, אשר אמור היה להיות מוחזר לו למחרת בבוקר.

על פי כתב האישום, המשיב 2 נסע ברכב לרמלה, ומסר את האקדח בידי אחר, בשם רמי, אשר אמור היה להחזיר את האקדח תוך מספר שעות. רמי סירב להחזיר את האקדח כמבוקש ונוכח סירוב זה, חזר המשיב 2 למשיב 1 ויעץ לו לדווח באופן כוזב למעסיק ולמשטרה כי האקדח נגנב. המשיב 1 כך עשה ודיווח דיווח כוזב למשטרה.

האישום השני, עניינו אירועים נוספים בהם השאיל המשיב 1 את אקדחו למשיב 2.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. סנגורו של המשיב 2 חלוק על הטענה כי האקדח נלקח לצורך גביית חובות, אולם בשים לב לכך שעל פי עדותו של המשיב 1, כך אמר המשיב 2, ובשים לב למהימנות הבסיסית של גרסתו של המשיב 1 בתיק זה, כאשר חזר בו מיוזמתו מהודעתו הכוזבת, הרי שיש לקבוע שיש ראיות לכאורה אף לגבי הרכיב הזה של כתב האישום.

לעניין עילת המעצר, התובעת הדגישה את חומרת המעשה ואת המסוכנות שיכולה לנבוע מהחזקת אקדח ומסירת אקדח ללא הרשאה. אין ספק שנסיבות העניין מלמדות על מסוכנות בעצם הנכונות לבצע עבירה מהסוג המדובר. יחד עם זאת, יש לזכור כי החומרה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על מסוכנות, ואף אם יש מקום לענישה מאוד מחמירה, אין בהכרח מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים, עד אשר יוחלט בדבר הענישה, שכן לא לכך נועד המעצר.

סנגורו של המשיב 1, סבור שאין מסוכנות קונקרטית מהמשיב כלל, ואף אין עילת מעצר מחמת חשש לשיבוש. לא אוכל לקבל טענות אלה. כאמור, עצם הנכונות לבצע עבירות מסוג זה, ויותר מפעם אחת, יש בה כדי ללמד על מסוכנות. ההגשה של הודעה כוזבת למשטרה מלמדת מיניה וביה על חשש לשיבוש מהליכי משפט.

לעניין רמת המסוכנות, יש לזכור את חלוקת סוגי עבירות הנשק, אשר הוצעה לפני שנים רבות ע"י השופט בך בב"ש 625/82, פ"ד ל"ז( 3 ) 668. שם ציין מניעים שונים להחזקת נשק שלא כדין וסוגי המניעים שיש בהם כדי ללמד על מסוכנות המחייבת מעצר וכן המקרים בהם אין מדובר במסוכנות המחייבת מעצר. בשים לב לניתוח הדקדקני באותו מקרה, הרי שלמרות עתיקות ההלכה, הדברים משליכים גם לענייננו.

על פי הראיות, המשיב 2 החזיק את האקדח על מנת לאפשר לעצמו ביצוע של עבירות אחרות. אירוע זה נכנס לקטגוריה השלישית בחומרתה בסיווג שנעשה באותה הלכה, וברמת העיקרון, סיווג זה מקים עילת מעצר מחמת מסוכנות. שיתוף הפעולה של המשיב 1 עם המשיב 2 ומתן אפשרות למשיב 2 להחזיק נשק למטרה מסוג זה, מלמדת גם על מסוכנות של המשיב 1.

למרות האמור, יש פער של ממש במידת המסוכנות של השניים. לגבי המשיב 1, אין אינדיקציה לקשר שלו עם כל גורם אחר ואין שימוש ישיר או עקיף באקדח שלא כדין, אלא אך מתן אפשרות למשיב 2 לעשות כן. אין מדובר בסיוע אלא בעבירה מושלמת, אך עדיין מבחינה מהותית, מדובר במי שרחוק יותר מהמסוכנות מאשר המשיב 2. עוד יש לציין לזכות המשיב 1, את העובדה שאין לו כל הרשעה קודמת. העובדה כי הודעה כוזבת הייתה ביוזמת המשיב 2, והמשיב 1 אף שהחל בביצוע המעשה, חזר בו, גם כן מלמדים על מסוכנות פחותה של המשיב 1 לעומת המשיב 2.

למשיב 2 יש הרשעה קודמת בעבירת איומים, וזאת מהשנה האחרונה. המשיב 2 אף עשה מעשה חמור יותר, מעבר לכך שהוא זה שהסתובב עם האקדח ללא אישור, הוא אף מסר את האקדח לגורם נוסף ובכך סיכן עוד את הציבור באמצעות אותו נשק.

סיכומו של דבר, קשה להעריך את המסוכנות של המשיב 2 בשלב זה ויש לשקול את האפשרות לקבל חלופת מעצר בעניינו לאחר קבלת תסקיר.

לעומת זאת, בעניין המשיב 1, ניתן לכאורה לקבל חלופת מעצר באופן מיידי, אם חלופה זו תניח את הדעת שיש באפשרותה לפקח על המשיב 1 באופן סביר.

בעניין המשיב 2, נדחה למתן תסקיר מעצר ליום 26.10.11 בשעה 13:30.

המשיב 2 יובא לדיון באמצעות שב"ס.

המזכירות תעביר את הבקשה, כתב האישום והפרוטוקול לשירות המבחן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"ב, 03/10/2011 במעמד הנוכחים.